פסק-דין בתיק ע"פ 71352/03

1.         זהו ערעור על הכרעת-דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופט ויטלסון), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של נהיגה באי-זהירות ואי מסירת מסירת פרטים, וגזר עליו פסילה על תנאי וקנס כספי.

2.         ב"כ המערער, עו"ד דר, טען בפירוט רב בפניי כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, הפנה הוא להודעת הערעור המנומקת, הפנה לסיכומיו הארוכים בפני בית המשפט קמא, טען שהמערער שילם את הקנס שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא, ואף תקופת התנאי שהוטלה עליו עומדת לפני סיום, אך המערער עומד על חפותו בתיק זה משום סיבת הגשת הערעור המפורט בפני בית משפט זה.

3.         המערער טוען בעצם טענות משפטיות ועובדתיות, תחילה טוען הוא כנגד קביעתו של בית המשפט קמא בדבר נזק שנגרם לרכב המעורב, טוען שעם קבלת עמדתו של המערער שאין מקום להגיש את אותה הצעת מחיר לתיקון הרכב המעורב, לא עמדה בפני בית המשפט קמא כל ראיה בדבר נזק כלשהו שנגרם לרכב המעורב, ומשכך הם פני הדברים הרי לא היה מקום להרשיעו בעבירה שאחד מיסודותיה הוא גרם נזק לרכב המעורב.

            עוד הוסיף וטען עו"ד דר בפניי שלא היה כל מקום להרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, וגם אם הלכה למעשה בית המשפט קמא קיבל את גרסת עדי התביעה, אין המדובר בנהיגה שמשקפת חוסר זהירות אלא בכל היותר במי שניסה, בנסיעה מאוד איטית, לצאת את תחום החניון בעוד שהמתלונן לא שמר על מרחק סביר מרכב המערער, כך שכל נסיעה לאחור מצד המערער היה בה כדי להביא למגע בין הרכבים, כל זאת משום מחדליו של המתלונן דווקא שלא הקפיד על מרחק סביר בינו לבין רכב המערער.

            עו"ד דר העלה טענה משפטית נוספת בפניי על פיה לא היה מקום להרשיע את המערער על פי תקנה 145(א), משום העובדה שהמערער, כך אליבא דגרסת עדי התביעה, ביקש מהמתלונן לרשום את מספר הרישוי של הרכב.

4.         האזנתי בקשב רב לטיעוניו של עו"ד דר ועיינתי עיין היטב בהודעת הערעור המפורטת והמנומקת שהוגשה על ידו, כמו גם בסיכומיו בפני בית המשפט קמא ובחנתי ממול את הכרעת דינו של בית המשפט קמא ואת הראיות שהוצגו בפניו, והגעתי לכלל מסקנה שאין כל מקום להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט קמא.

            באשר לטענה לפי תקנה 145(א), הרי תקנה זו קובעת את חובתו של נהג המעורב בתאונה תוך פגיעה ברכב אחר למסור את שמו ומענו, מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, יציג את התעודות האמורות ורשיון הרכב וירשה להעתיק מהן כל פרט הרשום בהן. 

            לפיכך אין המעורב בתאונת דרכים יוצא ידי חובתו במסירת מספר הרישוי של הרכב או בעצם העובדה שהוא מתיר לאחר להעתיק את מספר הרישוי, כאשר בהוראות החוק נקבעת מפורשות חובתו למסור גם את שמו, פרטיו המלאים, מסמכי הרישוי והביטוח, ובמקרה זה אין מחלוקת שהמערער לא מסר פרטים אלה למתלונן.

5.         באשר לטענות העובדתיות שהועלו על ידי המערער כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, הרי כלל הוא שאין ערכאת הערעור נכנסת או מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא לאחר שמיעת העדים שהופיעו בפניו.

            למעלה מן הצורך מוצא אני להתייחס לכל אחת ואחת מהטענות שהועלו על ידי עו"ד דר, הכל כדלקמן:

א.         בניגוד לטענתו של עו"ד דר אין מדובר בגרסה מול גרסה, אלא בגרסת המערער למול גרסתו של המתלונן אך גם גרסת נוסע נוסף שהיה ברכבו, כאשר אותו נוסע אף רשם את מספר הרישוי של רכב המערער על גבי פתק, ציין על גבי אותו פתק את מועד התאונה, הוסיף וציין שהמערער ברח מהמקום מבלי להשאיר את פרטיו.

            אותו נוסע נוסף אף העיד בפני בית המשפט קמא לגבי נסיבות התאונה והאירוע, אישר את גרסתו של המתלונן לפיה סירב המערער להשאיר את פרטיו למתלונן, אישר שהיה זה המערער שנהג לאחור עם רכבו ופגע ברכב המתלונן, אישר קיומו של נזק שאירע לרכב המתלונן במקום לעברו הצביע גם המתלונן, ואישר את חילופי הדברים בין הצדדים, כאשר לטענת המערער לא היתה פגיעה ממשית לרכב המתלונן.

            בנוסף לעדותו של עד נוסף העיד כאמור המתלונן עצמו.

            בית המשפט קמא נימק בהכרעת דינו מדוע הוא מעדיף את גרסת המתלונן והעד מטעמו על פני גרסת המערער, ולא ראיתי כאמור כל טעם מוצדק להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא, שנסמכת כל כולה על התרשמות בית המשפט קמא מעדות העדים בפניו, כאשר אין לערכאת הערעור את הכלים והיכולת לאמוד ולהעריך אחרת מהימנות זו.

ב.          באשר לטענה בדבר החובה לקיומו של נזק לצורך הרשעת נאשם בעבירה לפי סעיף 145(א), אין בידי לקבל את טיעונו של עו"ד דר שרק נזק שהוכח באמצעות חוות דעת שמאית, או לחילופין נזק שתוקן - נכללים בגדר הגדרת החוק.

            גם נזק שלא תוקן על ידי מעורב בתאונת דרכים, נזק הוא לצורך קיום יסודותיו של סעיף 145(א) ובלבד שבפניי בית המשפט הוצגו ראיות או עדויות של עדים שהעידו על נזק זה.

            אשר על כן, משהעיד המתלונן והנוסע ברכבו לגבי אותו נזק שנגרם לנזק המתלונן, והגם שאין מדובר בנזק משמעותי ביותר, בשים לב לעובדה שמדובר ברכב ישן שסבל מפגיעות קודמות, פגיעות שלא היה בהן כדי להסתיר את הפגיעות נשוא התאונה הנוכחית, הרי די היה בעדויות אלה כדי להביא להרשעת המערער בעבירה דנן.

ג.          באשר לטענה כנגד הרשעת המערער בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, גם טענה זו אין בידי לקבל משום העובדה שעדי התביעה העידו מפורשות שהמערער נסע לאחור עם רכבו מבלי ליתן דעתו לרכבים שנמצאים מאחוריו.

            נסיעה לאחור מחייבת את הנהג לבחון את הדרך אם פנויה היא אם לאו, ואם נסיעה שכזו אפשרית מבלי לפגוע ברכבים אחרים, גם אם רכבים אלה מצויים בקרבת הרכב של הנהג, ואף לא שמרו על מרחק סביר ממנו.